ביום שבת, ה- 7 לאוקטובר 2000, נחטפו שלושת חיילי צה"ל: סמ"ר עדי אביטן, סמ"ר בני אברהם וסמ"ר עומר סואעד בגזרת הר דוב, בגבולה הצפוני של מדינת ישראל.

עדי וחבריו יצאו לסיור לאורך גדר המערכת בתחום הגזרה עליה הופקדו, כאשר בשעה 12:30 התקבלה קריאה מהחמ"ל שעליהם להגיע לנקודה 590 באזור חוות שבעה, על מנת לבצע במקום תצפית בעקבות ידיעה על הפגנות של אנשי החיזבאללה.

לאחר שהגיעו למקום האירוע, בשעה 12:37 לערך, עלה צוות הסיור על מטען צד גדול, כאשר באותו הזמן הופעלה אש ארטילרית על התצפיות הסמוכות של צה"ל, שהיוותה פעולת הסחה לצורך חטיפת החיילים. עדי וחבריו נפלו ונחטפו, כאשר כבר לא היו בין החיים.

בשעה 12:38 שלושת החיילים, כבר לא היו בשטח ישראל. חוליה שמנתה מספר גדול של אנשי החיזבאללה ארבה להם, והגיעה עם שני רכבים אשר קושטו באביזרים המאפיינים את רכבי האו"ם. בשלב מאוחר יותר הרכבים הללו נמצאו נטושים בשטח לבנון, כמה מאות מטרים מן הגבול, ונמצאו בהם פריטים של חיילי או"ם (מדים, כומתה, מסמכים וכדומה) - מכאן המסקנה שאנשי החיזבאללה התחפשו לחיילי האו"ם.

עשרים וחמש דקות לאחר החטיפה הגיע המג"ד לשטח וביצע עיקוף לנקודה מחשש למארבים ומטענים נוספים. לאחר כ- 45 דקות הועלו כוחות לאוויר והחלו חיפושים וסריקות אחר שלושת לוחמי ההנדסה הקרבית, אך התברר כי היה מאוחר מידי וכי הם נמצאים עמוק בשטח לבנון.

ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, הציב אולטימטום, במסיבת העיתונאים במוצאי שבת, לאנשי החיזבאללה ולממשלת לבנון שאם בתוך 48 שעות לא יוחזרו שלושת חיילי צה"ל, אזי "אדמת לבנון תבער".

כעבור כמה חודשים הוקמה ועדת חקירה, אשר בדקה את השטח, חקרה את השתלשלות האירוע, והביאה את מסקנותיה אל הרמטכ"ל, כאשר רק לאחר לחצים כבדים מצד המשפחות הובאו לידיעתם חלק מן המסקנות.

בעקבות מסקנות הועדה ערך הרמטכ"ל מסיבת עיתונאים ובה הודיע כי נמצאו כשלים חמורים בכל רמות הפיקוד וכי היה כשל מבצעי חמור בתגובה לאירוע.

עדי בגיל 7

רכב החטיפה - חוות שבעה

במשך תקופה ארוכה הכחישו אנשי האו"ם כי יש בידיהם חומר או כל מידע על החטיפה. כעבור תשעה חודשים, תוך כדי הפעלת לחץ מסיבי בכל העולם, כולל ביקור בבניין האו"ם בניו-יורק, הודו נציגי האו"ם כי אכן יש בידיהם מספר פריטים אשר נלקחו מרכבי החטיפה, וכי ישנה קלטת המתעדת את פינויי הרכבים מידי האו"ם לידי החיזבאללה, אבל מיום השמיני באוקטובר, יום לאחר חטיפת החיילים.

מיד הוקמה ועדת חקירה של האו"ם, ובה הם מצאו כי קיימת עוד קלטת בידי האו"ם מיום החטיפה, השביעי באוקטובר, אך לטענתם החטיפה עצמה לא צולמה.

משפחות החיילים ניסו פעמים רבות להעביר דרך הצלב האדום מכתבים, ספרי תורה, משלוחי מנות וחנוכיות, אך ניסיונות אלו נכשלו ונעצרו בנציגויות הצלב האדום בלבנון.

בחודש נובמבר בשנת 2001 הכריז צה"ל על עדי וחבריו כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע. המשפחות לא הפסיקו להאמין, לקוות ולייחל לשלום בניהם והמשיכו במאבק עיקש להשבתם ארצה.

ביום שלישי, בתאריך 5.9.2006 שודר בערוץ 10 סרט החטיפה, כפי שצולם על ידי החיזבאללה מצדו הלבנוני של הגבול. בקלטת, אשר נחשפה במסגרת סרט צרפתי, ישראלי ולבנוני רואים את אימוני החיזבאללה, תצפיות שביצע ואת החטיפה עצמה אשר ארכה בערך שלוש דקות.

בסרט נראה הסיור בו נסעו עדי וחבריו בבירור כאשר הוא מגיע לשער, נראה פיצוץ המטען, אשר פגע בחיילים, וכן הפיצוץ השני אשר גרם לפתיחתו של שער הגבול. הרכב בו נסעו החיילים היה בלתי ממוגן, ובסרט רואים כיצד מכניסים אנשי החיזבאללה את החיילים אל רכב החטיפה.

יעקב אביטן אמר לאחר שידור הסרט לאתר האינטרנט של מעריב כי "הסרט לא חידש, אבל הזים שמועות, והוכיח כי הבנים היו בפעילות מבצעית החיזבאללה סוחר בגופות. הם ידעו שהבנים כבר נהרגו, והנבל הזה, נסראללה, שיחק ברגשותינו משחקים נלוזים ומעוררי זעזוע".