החטיפה

ביום שבת, ה- 7 באוקטובר 2000, נחטפו שלושת חיילי צה"ל: סמ"ר עדי אביטן, סמ"ר בני אברהם וסמ"ר עומר סואעד בגזרת הר דב, בגבולה הצפוני של מדינת ישראל.

עדי וחבריו יצאו לסיור לאורך גדר המערכת בתחום הגזרה עליה הופקדו. בשעה 12:30 התקבלה קריאה מהחמ"ל שעליהם להגיע לנקודה 590 באזור חוות שבעה. זאת על מנת לבצע במקום תצפית בעקבות ידיעה על הפגנות של אנשי חיזבאללה.

לאחר שהגיעו למקום האירוע, בשעה 12:37 לערך, עלה צוות הסיור על מטען צד גדול. באותו הזמן הופעלה אש ארטילרית על התצפיות הסמוכות של צה"ל. זו הייתה פעולת הסחה לצורך חטיפת החיילים. עדי וחבריו נפלו ונחטפו, כאשר כבר לא היו בין החיים.

בשעה 12:38 שלושת החיילים כבר לא היו בשטח ישראל. חולייה שמנתה מספר גדול של אנשי חיזבאללה הגיעה עם שני רכבים שקושטו באביזרים המאפיינים את רכבי האו"ם וארבה להם. בשלב מאוחר יותר הרכבים הללו נמצאו נטושים בשטח לבנון, כמה מאות מטרים מן הגבול. בתוך הרכבים היו פריטים של חיילי או"ם (מדים, כומתה, מסמכים וכדומה). מכאן המסקנה שאנשי החיזבאללה התחפשו לחיילי האו"ם.

עשרים וחמש דקות לאחר החטיפה הגיע המג"ד לשטח וביצע עיקוף לנקודה מחשש למארבים ומטענים נוספים. לאחר כ- 45 דקות הועלו כוחות לאוויר. החלו חיפושים וסריקות אחר שלושת לוחמי ההנדסה הקרבית, אך התברר כי היה מאוחר מידי. הם נמצאים עמוק בשטח לבנון.

תיאור החטיפה
מקום החטיפה מעמדת האו"ם מתוך ידיעות אחרונות
שער שבעה
שער שבעה שממנו נחטפו החיילים

ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, ערך מסיבת העיתונאים במוצאי שבת. הוא הציב אולטימטום לאנשי החיזבאללה ולממשלת לבנון. אם בתוך 48 שעות לא יוחזרו שלושת חיילי צה"ל, אזי "אדמת לבנון תבער".

כעבור כמה חודשים הוקמה ועדת חקירה, אשר בדקה את השטח, חקרה את השתלשלות האירוע, והביאה את מסקנותיה אל הרמטכ"ל. רק לאחר לחצים כבדים מצד המשפחות הובאו לידיעתם חלק מן המסקנות.

בעקבות מסקנות הוועדה ערך הרמטכ"ל מסיבת עיתונאים בה הודיע כי נמצאו כשלים חמורים בכל רמות הפיקוד. כמו כן, היה כשל מבצעי חמור בתגובה לאירוע.

אנשי האו"ם הכחישו במשך תקופה ארוכה כי יש בידיהם חומר או כל מידע על האירוע. תשעה חודשים לאחר מכן, תוך כדי הפעלת לחץ מסיבי בכל העולם, כולל ביקור בבניין האו"ם בניו-יורק, הודו נציגי האו"ם כי אכן יש בידיהם מספר פריטים אשר נלקחו מרכבי החטיפה. כמו כן, הודו כי ישנה קלטת המתעדת את פינויי הרכבים מידי האו"ם לידי החיזבאללה, אבל מיום השמיני באוקטובר, יום לאחר חטיפת החיילים.

 

מיד הוקמה ועדת חקירה של האו"ם, ובה הם מצאו כי קיימת עוד קלטת בידי האו"ם מיום האירוע, השביעי באוקטובר, אך לטענתם החטיפה עצמה לא צולמה.

משפחות החיילים ניסו פעמים רבות להעביר דרך הצלב האדום מכתבים, ספרי תורה, משלוחי מנות וחנוכיות, אך ניסיונות אלו נכשלו ונעצרו בנציגויות הצלב האדום בלבנון.

בחודש נובמבר בשנת 2001 הכריז צה"ל על עדי וחבריו כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע. המשפחות לא הפסיקו להאמין, לקוות ולייחל לשלום בניהם והמשיכו במאבק עיקש להשבתם ארצה.

סרט חטיפת החיילים בלבנון

ביום שלישי, בתאריך 5.9.2006, שש שנים לאחר חטיפתם של עדי וחבריו, שודר בערוץ 10 סרט חטיפת שלושת חיילי צה"ל בלבנון. הסרט הופק על ידי רשת LBC הלבנונית, וצולם על ידי החיזבאללה מצדו הלבנוני של הגבול. בקלטת, אשר נחשפה במסגרת סרט צרפתי, ישראלי ולבנוני רואים את אימוני החיזבאללה, תצפיות שביצע ואת החטיפה עצמה אשר ארכה בערך שלוש דקות.

הסיור בו נסעו עדי וחבריו נראה בסרט בבירור. כאשר הוא מגיע לשער, נראה פיצוץ המטען, אשר פגע בחיילים, וכן הפיצוץ השני אשר גרם לפתיחתו של שער הגבול. הרכב בו נסעו החיילים היה בלתי ממוגן, ובסרט רואים כיצד מכניסים אנשי החיזבאללה את החיילים אל הרכב של האו"ם.

משפחות החיילים החטופים צפו בסרט טרם שידורו במשרדי ערוץ 10 מספר פעמים במטרה להבין כיצד התרחשה החטיפה, מה עבר על בניהם, והאם ניתן לזהות בבירור את הבנים ואת חומרת פגיעתם.

יעקב אביטן אמר לאחר שידור הסרט לאתר האינטרנט של מעריב כי "הסרט לא חידש, אבל הזים שמועות, והוכיח כי הבנים היו בפעילות מבצעית החיזבאללה סוחר בגופות. הם ידעו שהבנים כבר נהרגו, והנבל הזה, נסראללה, שיחק ברגשותינו משחקים נלוזים ומעוררי זעזוע".

יונה בעמדת החטיפה
ציור של יונה על רקע מקום החטיפה

בחזרה לזירת החטיפה - שש שנים אחרי

ביום רביעי, ה- 4.10.2006, שש שנים לאחר חטיפתם של עדי וחבריו, ביקרו משפחות החיילים במקום החטיפה בהר דב, אשר בגבולה הצפוני של מדינת ישראל.

במהלך הביקור שמעו משפחות החיילים מפי אלוף פיקוד צפון, אודי אדם, את תיאור האירוע, וכן מפי מפקד החטיבה ומפקד גדוד ההנדסה בו שירתו עדי וחבריו. טקס לזכר הבנים נערך במקום החטיפה. הרב הצבאי של פיקוד צפון הקריא את תפילת "אל מלא רחמים", הורי החיילים קראו פרקי תהילים ואמרו קדיש לזכר הבנים.

משפחות החיילים אספו מזכרות מהמקום, כולל חלקים מהרכב בו נסעו הבנים, אבנים עם כתמי דם וחלקים ממכשיר הקשר של הרכב. כמו כן, הדליקו המשפחות נרות נשמה והניחו פרחים במקום החטיפה.
אביו של עדי, יעקב אביטן, אמר כי הביקור מהווה סגירת מעגל לאחר שש שנים, והיה זה הביקור הראשון של המשפחות במקום האירוע אותו לא ישכחו לעולם..