הסיפור של עדי
עדי אביטן נולד ביום ז' בטבת, שנת תש"ם, ה- 27 בדצמבר 1979 בעיר טבריה. בנם של ציפורה ויעקב אביטן, בן שלישי מתוך ארבעה בנים, אח לאבי, אייל ואסף.
עדי נולד יפהפה ומקסים במיוחד, כמו תכשיט, ולכן נבחר שמו: עדי. הוא גדל במשפחה חמה, מאושרת, תומכת ואוהבת והיה לילד חייכן, מאושר ובעל ביטחון עצמי רב. ילדותו הייתה עטופה בחום ואהבה, ומלאה חוויות וטיולים בחוג המשפחה. אופיו הדינמי של עדי ניכר כבר בהיותו בגן: זריז מעש ומחשבה, ובעל כושר מנהיגות טבעי. כאשר אמו כעסה על מעשי שובבות, ידע לחייך, לחבק ולנשק, רצה לומר "אמא תעבירי אותה", כפי שנהג לומר לימים.
עדי למד בבית הספר היסודי "רעות" בעיר טבריה, וכבר מגיל צעיר היה ילד יפה, חברותי, חייכן, בעל כושר מנהיגות ורצון לעזור ואהוב על כל חבריו.
עם סיום לימודיו בבית הספר היסודי עבר לתיכון "מקיף עמל" בגליל, שם למד במגמת חשבונאות. בתקופת התיכון דרך כוכבו של עדי, הוא בלט בדינמיות ובפעלתנות שלו, סחף חברים אחריו למעשי קונדס ושובבות, שלרוב התקבלו בסלחנות ובחיוך.
במקביל ללימודיו בתיכון, גילה עדי אזרחות טובה כשהתנדב ל"משמר האזרחי" ותרם רבות מזמנו לקהילה בביצוע סיורים ומחסומים. הוא היה נער חברותי, פתוח, חם, רגיש, חברותי ואוהב. יצר קשר מידי עם בנים ובנות, וליכד סביבו חבורה מגובשת.
כבר בנעוריו עבד עדי כסדרן ומסריט בבית-הקולנוע היחיד בעיר 'יד שטרית'. מקום זה הרחיב את מעגל החברים והחברות שלו, שממשיכים לשמור על קשר עם בני המשפחה.
בילדותו עדי היה סקרן ופעלתן, ונמשך למשחקי אש, גפרורים ולפיצוצים, ובאופן טבעי עם סיום לימודיו בתיכון בשנת 1998 התגייס לצה"ל. הוא התעקש ללכת ליחידה קרבית כמו אחיו הגדול אבי. עדי שובץ לחיל ההנדסה הקרבית, ואף הצליח לשכנע כמה מחבריו הטובים לשרת ביחידה.
הוא אהב את שירותו הצבאי ואת הפלוגה בה שירת, והיה לאחד מהחיילים הרציניים והאחראיים בה. תמיד היה מוקף חברים, וידע לשלב בשירותו גם בילויים, טיולים והנאות. לעתים, ברגילות ובחופשות השבת, פגש עדי את חיילי הגדוד בטבריה והזמינם ללינה או לארוחה חמה בביתו.
בערב ראש השנה תשס"א, 30 בספטמבר 2000, הגיע עדי לחופשה האחרונה בבית לחגוג עם משפחתו וחבריו, ללא הידיעה כי לא נשוב עוד לראותו.
